חרדת נטישה אצל ילדים

הדאגה והפחד מפרידה היא טבעית ונורמלית המהווה חלק משלבי ההתפתחות והלמידה. אך הפחד הטבעי עלול להפוך לחרדת נטישה אשר משפיעה על התנהגות הילד ורגשותיו ואף עשויה להמשיך גם בבגרותו. במקרים בהן הפחד הופך לחרדה, יש לפנות לייעוץ ולבקש עזרה מקצועית.

פחד מנטישה והזדקקות למטפל אחראי זהו מנגנון טבעי ובריא בהתפתחות הילד בגילאים המוקדמים , לכן יש צורך לאבחן ולהבדיל בין פחד זה לחרדת נטישה. שלב זה נגמר בין גיל שנתיים לשלוש כאשר הילד מבין שגם כשהמבוגר המטפל אינו נמצא, זה לא אומר שהוא לא יחזור בשלב מאוחר יותר, הבנה זו נקראת קביעות אובייקט. לעומת הפחד הטבעי, חרדת נטישה היא שונה. הילד חושש מתוצאותיה של הפרידה ולא מהפרידה עצמה. הילד יכול לחוות חשש אמיתי כי ההורה ממנו הוא נפרד לא יחזור או יקרה לו משהו רע. חרדה זו עלולה להופיע גם במצבים בהם אין ביסוס אמיתי לחרדה, כלומר לא מתרחשת עזיבה או פרידה ופחד זה הופך ממנגנון שומר ומגן לפוגע. החרדה תתבטא בסימנים של מצוקה ובהתנהגויות שאינן מאפיינות את הילד או מותאמות לגילו. במצב בו קיים חשש שהילד חווה חרדת נטישה יש לבדוק האם הפרידה משפיעה על הילד גם בהמשך היום במסגרת הגן או בית הספר. בזמן פרידה מההורים בגן או בבית ספר הילד יכול לבכות ולכעוס שההורים עוזבים (זו התנהגות נורמלית), אך אם במהלך היום הוא אינו משתתף בפעילויות או נמנע מלשחק עם ילדים אחרים בהמשך היום, במצב זה עלול לעורר אותות מצוקה ויש לחשוב על פנייה לייעוץ.

סימנים של חרדה אצל ילדים:

• סיוטים חוזרים ונשנים סביב פרידה.

• סירוב של הילד ללכת לישון ללא נוכחות הוריו.

• התפרצויות זעם, בכי או אומללות ואדישות במצבי פרידה.

• תופעות גופניות- כאבי ראש או בחילה במצבי פרידה.

• התכנסות ונסיגה חברתית במהלך פרידה או בציפייה לפרידה.

• חוסר רצון או סירוב ללכת למסגרת בית הספר או הגן.

• דאגה מתמדת שיקרה משהו להורים או לילד עצמו.

• הרטבת לילה.

התנהגות ההורים:

תגובות ההורים והתייחסותם לפחד מנטישה יכולים להשפיע על הילד ועל יכולתו גם לווסת את פחד זה בשלב מסוים. כאשר ההורה מגיב לפחד של הילד בלחץ ופחד בעצמו, הוא עלול להגביר אצל הילד את תחושת חוסר הביטחון. יש לראות בפחד זה כתופעה נורמלית ולהוות עבור הילד מקור לתמיכה מתוך חיבור למשאבים הרגשיים. בנוסף ההורה יכול להקנות לילד תחושת ביטחון ויציבות עם דמויות נוספות בחייו. למשל, הורה המשרה תחושת אמון ונינוחות אל מול הגננת, יהיה מודל עבורו בזמן הפרידה והילד יכול ללמוד לסמוך ולתת אמון בה. גם חשיפת הילד מגיל מוקדם לדמויות נוספות יכולה להקנות לו תחושת ביטחון להיות בסביבת אנשים נוספים. אם סבתא או סבא של הילד עוזרים ונוכחים בחייו ומתבססים ביניהם יחסי אמון, זה עוזר לו ללמוד ולהבין כי ישנן דמויות נוספות בחייו המהוות מקור להגנה.

טיפול בחרדת נטישה:

חשוב לזכור כי רוב הילדים שחווים פחדים וחששות מפרידה זה דבר טבעי ורובם לא יפתחו חרדות נטישה בחייהם הבוגרים. מחקרים הראו כי רוב הילדים שהוריהם לא היו נוכחים לפרקי זמן בילדותם, הילדים אינם פיתחו חרדת נטישה. דווקא במקרים בהם כן פיתחו היו הורים נוכחים בחייהם של הילדים, אך אינם מילאו את תפקידם כמטפל מגן או התנהגויות ההורה שאינן מיטיבות עם הילד. בנוסף חשוב לזכור כי לכל גיל יש גם את השלב ההתפתחותי וישנו קשר בין התפתחות הקואורדינציה של הילד לבין התפתחותו הרגשית (גם מבחינת טיפול בחרדה זהו שיקול שצריך לקחת). ניתן כבר בשלבי חייו הראשונים לאתגר מעט את הפרידה של הילד כמו: לשנות את סביבתו מדי פעם, לחשוף אותו אל אנשים המוכרים לכם.

חפץ מעבר:

למרבית הילדים יש חפץ אחד או צעצוע שהם קשורים אליהם יותר משאר החפצים. חפץ זה יכול לעזור מאוד לילדים בשעת פרידה מכיוון שהוא מזכיר לילד את ההורה המטפל גם כשהוא אינו נמצא. החפץ זה מסייע לו לשמור על תחושת ביטחון ועל תחושת החיבור והקשר להורה.

טיפול רגשי

ישנם טיפולים שונים ומגוונים עבור ילדים החווים חרדת נטישה. הטיפולים יכולים להיות רבים ומגוונים. ישנן שיטות טיפול קצרות מועד המאפשרות לילד ללמוד טכניקות שונות ומגוונות להתמודדות עם הסימפטומים של החרדה וכיצד לייצר תחושת ביטחון ורגיעה.

בנוסף ישנם טיפולים רגשיים המועברים לילד דרך משחקים. הילד, דרך המשחק יוצר קשר עם הגורם המטפל והוא יכול דרך המשחק לשתף את עולמו הפנימי. המטפלים בשיטה זו עוזרים לילד לחבר בין התהליכים שקורים בזמן המשחק לבין רגשותיו האמיתיים וסיטואציות מציאותיות ובכך לעזור להם לקבל הבנה ברורה, לווסת את רגשותיהם העוצמתיים וליצור שינוי.

ישנם טיפולים דיאדיים, המיודעים להורה ולילד ביחד. הקשר בין ההורה לילד הוא מרכז הטיפול ומטרתו היא לשפר ולחזק את היחסים והתקשורת ביניהם. הטיפול מתייחס לתקשורת המילולית והלא מילולית ועוזר להורים ולילד לקבל שיקוף ופרשנות . בנוסף לרוב טיפולים אלו יהיו מלווים גם בהדרכת הורים.