ייאוש, אשמה ובושה, תחושת חוסר אונים ועצבנות הם רק חלק מתגובות ותסמינים של התמודדות עם משבר. משברים נפוצים במיוחד בתקופות המאופיינות באופן טבעי בשינויים רבים, למשל: משבר גיל ההתבגרות, הריון ולידה, יציאה לפנסיה ועוד. כמו כן התמודדות עם משבר עשויה להתרחש אל מול הופעתם של שינויים שליליים, חלקם צפויים, חלקם מפתיעים. למשל משבר זוגיות, פטירה של אדם אהוב ופיטורים. עם זאת, בשנים האחרונות ישנה עלייה בשכיחותן של בעיות חברתיות, פסיכולוגיות ובריאות. ביניהן: מחאות פוליטיות וחברתיות, עלייה ברמת הפשיעה והאלימות, מגפות ומחלות, אסונות טבע ועוד. התמודדויות אלה מתווספות למשברים האישיים והטבעיים ומעלות את רמות החרדה, הדיכאון ומקשות על היכולת להתמודד עם מצבי משבר.
מהו משבר?
משבר הוא אפיזודה קצרה של חוסר שיווי משקל פסיכולוגי, הנחווה כתוצאה מאירוע או מצב מסוכן המהווים בעיה משמעותית שאינה ניתנת לתיקון באמצעות אסטרטגיות התמודדות מוכרות. המשבר יהיה אירוע ספציפי בו האדם חש איום, סכנה או אבדן. זה יכול להיות גם אירוע אחד או רצף של אירועים המובילים לתחושת חוסר מסוגלות, ייאוש, דיכאון, בו האדם מרגיש שאין לו את היכולת לשאת עוד את ההתמודדות. המשבר, גם כאשר הוא אישי, עלול להשפיע על מעגלי הקרבה והסביבה של האדם, כלומר בני או בנות זוג, משפחה, חברים, שכנים ועוד.
אנשים החווים את אותו אירוע טראומטי, עשויים להגיב באופן שונה. האחד עלול להתמודד בצורה חיובית ולחוות כמות מתח הניתנת לניהול, בעוד שהאדם השני עלול לחוות מצב משברי. הגורמים המרכזיים המשפיעים על חוויית האדם את אותו אירוע משברי יהיו תפיסתו של האדם את אותו מצב או אירוע ויכולתו להשתמש במיומנויות וכלים העומדים לרשותו בהתמודדות עם המשבר. לכן משבר יכול להיות גם מצב של סכנה ולהגביר את תחושות החרדה, הכאב והדיכאון או להיפך, המשבר יכול ליצור נקודת מפנה, צמיחה והתפתחות, כך שהאדם יכול גם להתחזק מאותה חוויה משברית.
המשבר ישפיע על האדם בכמה מישורים:
במישור הרגשי- יופיעו רגשות שליליים, כמו: דיכאון, חרדה, ייאוש ותחושת אשמה.
במישור הקוגניטיבי- האדם יחווה בלבול, קשיי ריכוז, קושי בהתארגנות וקושי בפתרון בעיות
במישור התפקודי- התכנסות בבית, קושי לצאת מהמיטה, ניתוק קשרים, צמצום פעילויות, התפרצויות בכי ו/ או כעס.
פגיעה גופנית- אי שקט, ערנות יתר, חוסר איזון בהרגלי אכילה ושינה, וגם צריכה מוגברת של עישון, תרופות ואלכוהול.
תגובת המשבר לאירוע:
תגובתו של האדם למשבר מתייחסת לשלב האקוטי, שהוא בדרך כלל זמן קצר לאחר האירוע. בשלב זה האדם עשוי להגיב באופנים שונים אשר ישפיעו גם על התמודדות עם המשבר. בתקופה זו, במידה והאדם אינו מוצא דרכי התמודדות ופתרון בעיות למשבר, הוא עלול לפתח הפרעות שונות.
ההבדלים בין ההפרעות השונות יהיו בדרך כלל משך התגובה לאירוע ועוצמת התגובה.
הפרעת הסתגלות –Adjustment Disorder:
התסמינים רגשיים או התנהגותיים של הפרעה זו, יופיעו במהלך שלושת החודשים שמתחילת האירוע, כאשר עוצמתם והאינטנסיביות שלהם יהיו בעוצמות גבוהות והם לא יהיו קשורים למצב הנפשי הקודם של האדם. האדם יחווה קושי משמעותי בתפקוד החברתי, תעסוקתי, או תחומי תפקוד אחרים. התסמינים של הפרעה זו אינם נמשכים יותר מ- 6 חודשים נוספים.
הפרעת דחק חריפה - Acute Stress Disorder :
תתפתח כמה שעות או ימים לאחר האירוע ותימשך כחודש ימים. לאחר זמן זה התסמינים ידעכו באופן הדרגתי. במידה והתסמינים אינן דועכים בעוצמתם ובהופעתם, יש לבחון התפתחות תגובה פוסט טראומתית.
תסמינים:
● מצוקה פסיכולוגית.
● חודרנות ( זיכרונות חוזרים, חלומות).
● תגובות דיסוציאטיביות (ניתוק מהסביבה, מעצמי).
● דיסוציאציה.
● עוררות יתר (גופני).
● קושי לתפקד והימנעות.
הפרעת דחק פוסט-טראומטית- Post Traumatic Stress Disorder:
ניתן לבחון כחודש לאחר האירוע. התגובה והסימפטומים יהיו כרוניים ומתמשכים ויהיה צורך בהתערבות על מנת להפחית את הסימפטומים ואת עוצמתם.
סימפטומים:
● חודרנות של האירוע הטראומטי- חלומות, פלאשבקים, חוויות דיסוציאטיביות.
● הימנעות מגירויים המזכירים את האירוע (פנימיים – זיכרונות), או חיצוניים (אנשים, מקומות, שיחות, פעילויות) .
● שינויים שליליים בקוגניציות (קוגניציה –אמונות שליליות על עצמי והעולם, האשמה/אשמה)
● מצוקה פסיכולוגית- רגשות שליליים הקשורים לטראומה, כגון: פחד, אימה, כעס, אשמה או בושה, דיכאון, התנתקות ירידה בפעילות.
● עוררות ותגובתיות יתר, רגזנות, תוקפנות, קשיי שינה, ריכוז.
● פגיעה משמעותית בתפקוד.
התערבות במשבר:
תנאי ראשוני לאבחון הפרעות אלו הוא האם האדם חווה אירוע טראומתי מסכן חיים או היה במצב של עדות ישירה למאורע טראומתי של אדם אחר. משבר לעיתים מחייב התערבות מיידית ומקצועית על מנת להפחית את סיכויים של התפתחותן של הפרעות השונות. ישנה חשיבות לתחושת הביטחון והמסוגלות של האדם להתמודד עם משבר, להתמודדויות קודמות ופיתוח כלים עבור התמודדות זו וכמובן גם ישנה חשיבות יתרה למעגלי תמיכה הסובבים את האדם. במידה וקיים חשש, עדיף לפנות לגורם מקצועי מכיוון שלקריטריון הזמן הוא מהותי והתערבות מוקדמת יכולה להפחית ואף למנוע את התפתחותן של הפרעות.
אבחון של התפתחות הפרעות משבריות שונות, נעשית אך ורק על ידי גורם מקצועי ומוסמך לאבחנה זו וגם לסיוע מקצועי. הסיוע יהיה קצר מועד ותתאפיין בפיתוח מוטיבציה וסיוע ליצירת שינוי, פיתוח ושיפור דרכי התמודדות.